שפיק ספורי נ' הלפון-חוסאם מועד תקשורת בע"מ

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט א' כנעאן) מיום 13.1.2011

פסק דין

בין השנים 1999 עד 2005 מכרה המשיבה למערער מכשירי פלאפון, אותם הוא עצמו מכר לאחרים. בשנת 2006 היא תבעה אותו בבית המשפט קמא בטענה, כי הוא נותר חייב לה כספים בגין מכשירי טלפון שקיבל ממנה, ולא שילם את תמורתם. המערער התגונן בטענה, כי את תמורת כל המכשירים שקיבל ממנה הוא שילם במלואה, ולא נותר חייב לה דבר.

בית משפט השלום מינה רואה חשבון כמומחה מטעמו, על מנת שיבחן את ספרי החשבונות של המערער והמשיבה, ועל פיהם יחליט אם אמנם נותר חוב למערער אם לאו. מסקנתו של רואה החשבון היתה, כי המערער אכן חייב כספים למשיבה, אם כי בסכום הנופל מסכום התביעה. בית המשפט קמא אימץ את המלצותיו של רואה החשבון, ופסק את הדין על פי חוות דעתו. הוא חייב את המערער לשלם למשיבה סך 24,115 ₪, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך של 12,000 ₪ ומע"מ.

על פסק דין זה מלין המערער, בערעור שהניח לפניי. בערעורו מבקש המערער לתקוף את הקביעה, לפיה הוא נותר חייב למשיבה כספים, ובתוך כך הוא תוקף את מלאכתו של המומחה מטעם בית המשפט, שחרג מסמכותו ולא עשה את מלאכתו בשלמותה.

טענה זו של המערער מבקשת התערבות בקביעות עובדתיות שיצאו מלפני בית המשפט קמא, אלא שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה המבררת, להוציא יוצאים מן הכלל, שהעניין שלפנינו איננו נמנה עליהם. רואה החשבון, כך התרשם השופט קמא, עשה עבודה נאמנה, התרשמותו מן המומחה היתה חיובית ביותר, ולכן אין כל מקום להתערבות בממצאיו, ובקביעותיו של השופט שנסמכו על חוות הדעת של המומחה.

טענתו האחרת של המערער מכוונת להעדרה של יריבות בינו לבין המשיבה. ובמה דברים אמורים: מסתבר, כי במהלך חקירתו הנגדית העיד בעליה של המשיבה (עוה"ד ח' מועד), כי המשיבה המחתה את זכויותיה לחברה אחרת (שבבעלותו של מועד). מכאן באה טענת המערער בסיכום טענותיו, לפיה יש לדחות את התביעה בהעדר יריבות, שהרי זכויותיה של המשיבה הועברו ממנה לישות משפטית אחרת, ולא נותר בידיה דבר.

בית המשפט קמא דחה טענה זו וקבע, כי העלאתה הינה בבחינת הרחבת חזית אסורה מצד המערער. דעתי בשאלה זו – שונה.

ראשית אומר, כי משהמחתה המשיבה את זכויותיה, ובתוכן זכויות הנשיה במערער, היא לא הותירה בידיה דבר, גם לא את זכותה לתבוע את המערער עבור חוב שהוא חב לה עובר להמחאה. משכך – אין עוד יריבות בין המערער למשיבה. טענת ב"כ המשיבה, לפיה אפשר והממחה יותיר בידיו זכות להיוותר נושה גם לאחר ההמחאה, אינה טובה בעיניי. גם אם תיאורטית אפשרי הדבר, כטענתו, הרי שהדבר תלוי בתוכנה של המחאת הזכות, שתותיר לממחה את הזכות להמשיך ולנשות בחייב גם לאחר ההמחאה. לא זה המקרה שלפנינו, בו לא הביאה המשיבה את חוזה ההמחאה ולא הראתה, כי הוא מותיר בידי המשיבה זכות להמשיך ולנשות במערער.

שנית, אשר להרחבת החזית, לא המערער הרחיב את החזית כי אם המשיבה עשתה כן, בעדותו של מנהלה/בעליה בחקירתו הנגדית. אדרבא, היא לא יכולה היתה לדעת אודות המחאת הזכות קודם לעדותו של עו"ד מועד, ולכן לא ניתן לבוא אליה בטרוניה על שלא העלתה טענה זו בכתבי טענותיה. מכל מקום, כאמור, אם הרחיב מאן דהוא את חזית המריבה היתה זו המשיבה דווקא, שכאמור העלתה עובדה חשובה זו במסגרת עדותו של מנהלה-בעליה בפני בית המשפט קמא.

פועל יוצא מן האמור – בידי המשיבה לא נותרה כל זכות כלפי המערער, ולכן דין תביעתה להידחות.

מסתבר, כי נוכח הגילוי האמור אודות קיומה של המחאת זכות נתן בית המשפט קמא בידי המשיבה לתקן את תביעתה, על ידי הוספת החברה הנמחית כתובעת נוספת, אלא שהיא לא עשתה כן. משכך, אין לה להלין כי אם על עצמה.

סוף דבר, משום העדרה של יריבות בין המערער למשיבה – דין תביעתה להידחות. אשר על כן הנני מקבל את הערעור ומבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא. המשיבה תישא באגרת המשפט ששילם המערער בערעור, וכן שכר טרחת עורכי דין בסך של 7,500 ₪.

הערבון שהפקיד המערער בערעור יוחזר לידיו, ואפשר שהשבתו תיעשה לידי בא כוחו.

בטרם חתימה אעיר, כי פסק הדין נכתב סמוך לאחר תום הדיון בערעור, ומשום טעות אנוש או טעות טכנית כלשהי, לא הוכנס הקוץ למערכת ה"נט". התנצלותי בפני הצדדים על העיכוב.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"א, 18 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: